זה היה השבוע בתהליך הקבוצתי, שמעון פתח ואמר לי, תראה אולי זה לא מנומס שאני מתפרץ מעצמי ולא ממתין שאתה תבחר עם מי להתחיל, אבל אני מרגיש שאני ממש לא מסוגל, (כמובן שאני עושה שינויים בסיפור שלא נזהה במי מדובר),
מה קרה שאלתי את שמעון?
תראה, הוא אומר לי, אני ממש מרגיש כעס עליך, היום שיתפת אותנו שאתה עומד לפתוח בשנה החדשה מחזור נוסף בבית הספר, זה ממש לא בסדר, אתה תפתח כיתות נוספות ותהיה יותר ויותר עסוק ואז אנחנו התלמידים הוותיקים כבר לא נקבל את המקום והייחס שאנחנו אמורים לקבל.
בעצם אתה לא רואה אותנו, אתה מבין זה לא בסדר סיים שמעון את דבריו בנחרצות ובכעס.
—-
האמת, כאן אני משתף אתכם המאזינים, ברגע הראשון הרגשתי כמין צביטה כזו, ואז מצאתי את עצמי בוחן האם יש צדק בדבריו או שלא,
תבינו שהרי אם אני אפנה אליו למקום של תהליך ממקום של בריחה וחוסר נעימות שלי, הוא ירגיש את זה, ואז מה שברור זה שהיכולת לעזור לו וודאי יפחת.
אז פשוט- שתקתי, המתנתי, וחשבתי,
ואז התלמידים התחילו להביע את רגשותיהם, כל אחד בהתאם לעולם הרגשות שלו, האחד דאג להגן עלי, והשני דווקא בחר להזדהות עם שמעון וכן הלאה וכן הלאה,
תוך כדי השיח שלהם נתתי לעצמי לשהות בתוך הפחד להסתכל לאשמה בעיניים ולבחון עם עצמי את הדברים, להבין האם יש כאן אשמה איתנית או אשמה מדומה, ורק לאחר שהרגשתי רגוע לחלוטין, אז אפשרתי לעצמי להתקדם עם שמעון בתהליך,
ואז השאלה הבאה ששאלתי את שמעון זה, בו תספר לי היכן עוד פוגש אותך בחיים המקום הזה שאתה מרגיש שאנשים מזניחים אותך ולא נותנים לך מקום?
על תתחמק הפציר בי שמעון, הבאתי לך כאב תתייחס ותענה לי,
האם אתה מסוגל שנמתין עם התשובות לסוף המפגש וקצת נתבונן בעולם שלך להבין מה קורה אתך?
אוקי בסדר, נתן שמעון את הסכמתו,
בשלב מסוים הגענו לסיפור מאוד מעניין, שמעון היה בן יחיד להוריו, הוא קיבל יחס חם אוהב ועוטף בלי סוף, כל זה היה עד גיל 8, בגיל 8 נולד לשמעון אח, שמעון הרגיש שאחיו פשוט גנב לו את המקום, את הטראומה הזאת שמעון סוחב במשך שנים, וגם היום מולי שמעון פוחד שלא ילקח לו המקום,
במהלך השיח גם זיהנו שמול חברי הקבוצה שמעון חש את החוויה הזו, הוא הרבה בודק כמה מקום הוא מקבל לעומת חביריו, האם מקומו נשמר כל הזמן או שיש כאלה שלוקחים לו את זה,
בואו נבין מה המשמעות למאורעות שעוברות עלינו בחיים, חוויות חזקות נכנסות פנימה ומשפיעות עלינו בכל מיני צורות,
אז מה באמת הפיתרון?
אם שמעון היה מקבל ממני תשובה לשאלתו, זה היה פלסטר נפלא אבל זה לא היה עוזר לו במפגש הבא בו הוא יפגוש את הקושי,
כאשר שמעון חווה שלא שופטים אותו ולא מבקרים אותו זה כבר נותן בו את היכולת להסתכל לפחדים בעיניים, וכל זה ממקום של אמפתיה והכלה,
וכאן אני רוצה לבוא ולהסביר איך הדבר הזה עובד,
מן הסתם יש הרבה מכם ששמעתם על המושג 'אפרת', שהוא ראשי תיבות : ארוע פרשנות רגש תגובה, בואו נבין שבכל ארוע בחיים יש את השלב הבא שהוא הפרשנות,
ניקח למשל כדוגמא את הסיפור עם שמעון, מבחינתו האירוע שהיה זה מה ששיתפתי על פתיחת כיתות נוספות, השלב הבא שמגיע זה פרשנות, בואו נבין שבעקבות מה שקרה לו עם אחיו הפרשנות שלו הייתה שלילית, יכול להיות מישהו אחר שדווקא אצלו הפרשנות יכלה להיות בצורה חיובית, ואז התגובה תהיה בהתאם.
הדרך שבה אנחנו יכולים לעזור לעצמינו ולאחרים הוא בשני אופנים, או דרך הפרשנות או דרך הרגש, בגישה הדינמית אנחנו עובדים על הפחדים דרך הרגש, בגישת המובחנות אנחנו עובדים בעיקר דרך הפרשנות.